ישראל חווה כבר יותר משנה מציאות מורכבת ומתמשכת, המאופיינת בחרדה, עצב ואי ודאות עמוקים. השכול, המוות והפחד הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו, והם חודרים לבתים ולקהילות ומערערים את תחושת הביטחון הבסיסית.
השגרה המשפחתית והקהילתית נפגעה קשות, והבית, שמייצג בדרך כלל מקלט בטוח, אינו מספק עוד תחושת מוגנות עבור רבים. החשיפה המתמדת לחדשות מטרידות ותכנים שליליים בתקשורת וכן ברשתות החברתיות, מחריפה את תחושת החרדה והפחד.
ילדים ובני נוער, הפגיעים ביותר למצבים של משבר, סובלים במיוחד מהשפעותיה ההרסניות של המציאות הנוכחית. הצורך הגובר של ילדים ובני נוער בתמיכה והכלה אינו זוכה תמיד למענה מספק, בין היתר בשל הקושי של ההורים ואנשי החינוך להתמודד עם המציאות המורכבת, ועומס יתר הקיים במערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
השלכותיה המלאות של המלחמה עדיין אינן ידועות ויתגלו רק בעתיד, אך ברור כי ההשפעה על החברה הישראלית היא עמוקה ומורכבת.
ממה מורכבת הפגיעה בילדים ?
הספרות המקצועית מחלקת את ההשפעות של משבר על ילדים למספר ערוצים מרכזיים, החל מאיומים פיזיים על בריאותם, הנובעים הן מהמצב עצמו והן מקשיים בגישה לטיפול רפואי, וכלה בפגיעות רגשיות עמוקות כתוצאה מחשיפה מתמשכת לסכנה, זוועות, חרדה ושכול.
הקושי הרגשי מתעצם כאשר אינו זוכה למענה הולם במסגרת המשפחתית, ואף עלול להוביל לאלימות והזנחה. ילדים שנאלצו לעזוב את ביתם חשופים לסכנות נוספות, כגון פגיעות מצד גורמי חוץ במרחבים לא מוכרים, ואילו היעדר מסגרת חינוכית יציבה מוביל להעמקת אי השוויון וחוסר יציבות בחייהם.
בנוסף, הקושי החברתי והאובדן של מסגרות חברתיות פוגעים בהתפתחותם הרגשית והחברתית של הילדים, במיוחד על רקע ביטול שגרת מערכות החינוך, החוגים ותנועות הנוער. לבסוף, היעדר של מסגרות חושף את הילדים לסיכונים נוספים, כגון התנהגויות מסוכנות כמו עישון, שימוש בסמים והתנהגות מינית לא מבוקרת.
איך הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי ?
התמודדות ילדים עם מצבי משבר מתבטאת במגוון רחב של סימנים והתנהגויות, שלעיתים קרובות אינן פשוטות לזיהוי. שינויים בהרגלי האכילה והשינה, נסיגה התפתחותית, אי שקט או שקט מוגזם, קשיי ריכוז, תוקפנות, היצמדות להורה, גמגום ומציצת אצבע הם רק חלק מהביטויים האפשריים.
בנוסף לשינויים בהתנהגות, ילדים החווים מצבי משבר עשויים להתלונן על מיחושים גופניים כגון כאבי בטן, כאבי ראש או כאבי שרירים, ללא כל סיבה רפואית אשר נראית לעין. כאבים אלו למעשה, עשויים להיות ביטוי למצוקה נפשית, כאשר הגוף משמש כ"שפה" להעברת רגשות קשים כמו פחד, עצב או כעס.
חשוב להבין כי מנעד הסימנים רחב מאוד, והתדירות והעוצמה שלהם משתנים מילד לילד. בנוסף, יש חשיבות רבה להקשר: האם מדובר בסימן בודד או במכלול של סימנים? האם הוא חולף במהרה או מתמשך? והאם הוא מתאים לגיל ולרמת ההתפתחות של הילד.
כל שינוי בהתנהגות של ילד, במיוחד לאחר אירוע משמעותי, מצריך ערנות מצד ההורים והסביבה הקרובה. במקרים של ספק, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי על מנת לקבל אבחון מדויק והתאמת התערבות טיפולית מתאימה.
כללי אצבע להורה: מה עושים כדי לשפר יכולת ההתמודדות של הילדים עם המצב ?
יש לזכור כי אנחנו העוגן של הילדים שלנו. הדרך בה אנו מתמודדים עם סיטואציות קשות ומורכבות משפיעה עליהם עמוקות. ראוי ומתבקש כי אנו ההורים נהיה ערים למצבנו, לצורה בה אנו מתנהלים ומתמודדים עם המצב, מה אנו משדרים בגלוי ובאופן סמוי לילדים ולא נתבייש לקבל עזרה מקצועית גם עבורנו.
כדי לסייע לילדינו להתמודד עם אתגרים, עלינו ליצור עבורם אווירה בטוחה ואוהבת. כשנביע אהבה וביטחון באופן עקבי, נבנה בסיס איתן שיאפשר להם להתמודד עם הקשיים. חשוב לזכור כי כל אדם וכל ילד מגיבים בצורה שונה לאירועים, ולכן עלינו להיות סבלניים ולהתאים את גישתנו לכל אחד ואחת מהם. חשוב לא לשפוט ולא להשוות אלא ההפך, לתת לילד תחושה כי אנחנו מקבלים אותו ואת המצוקה שלו ללא כל שיפוט או ביקורת.
שיחות פתוחות עם ילדים הן חיוניות. חשוב להתאים את השיחה לגילם ולרמת הבנתם, ולתת להם חופש לשתף ברגשותיהם ובמחשבותיהם. יש לאפשר לילד לשוחח ולשתף באופן עצמאי ולא מוגבל ומצד שני גם לדעת לכוון את השיח. לפעמים הילד יבקש להפסיק את השיח ואנו נכבד ונמשיך שוב כשנדרש, ולעיתים יידרש שיח חוזר על אותו נושא או הבעת מסר דומה. הביעו המון חמלה ואהבה, לא חייבים למהר ולהציע פתרון. ברכו והחמיאו לילדכם על השיתוף ברגשות וראו בשיתוף הזה מחמאה אדירה לעצמכם. הילדים שלכם סומכים עליכם.
חשוב שהשיח יהיה נכון לילד שלעיתים יבקש לשתף באירועים בלבד ולא הכרח ברגשות. חשוב מאוד תמיד לשלב בשיח חלק מרכזי של שגרה. מותר לתכנן מראש מה הם נושאי השגרה שאתם מבקשים לשלב בשיחה מול הילדים.
בימים כאלו חשוב דווקא לעגן לילדים פעולות בבית כמו סידור החדר או שיעורים או פעילות גופנית ולא לוותר מתוך רחמים או דאגה. מוטב לנסות לתת לילדים להשתלב באופן פעיל במטלות הבית ובתכנון פעילויות משותפות.
בבני נוער תתכנה תגובות סוערות ותוקפניות מהרגיל אל מול הסתגרות קיצונית. חשוב להבין אותם, לא לתת להם תחושה שהם לבד ולעיתים גם להציב גבולות, הם זקוקים לכך.
כמובן שבכל ספק או חשש מוטב להפנות לרופאי הילדים או לגורמים מייעצים בתחום בריאות הנפש.
האם המצב עלול להביא לנסיגה התפתחותית? ומה הכוונה בנסיגה התפתחותית בפעוטות ?
נסיגה התפתחותית בפעוטות היא תופעה נפוצה, המתבטאת בחזרה לשלבים התפתחותיים קודמים. תגובה זו עשויה להיות קשורה למגוון גורמים, ביניהם שינויים סביבתיים, לחץ רגשי או קשיים רגשיים. הביטוי מגוון. למשל בגמגום, חזרה מאמירת משפטים למילים בודדות, קושי בהנקה, בררנות באוכל, סרבנות אסלה, חזרה למציצת אצבע, חזרה לתלות בנוכחות של הורה, דחיית שעת השינה, דרישה לישון עם ההורים ותלות במסכים לצורך הירדמות. כל התופעות האלו הן תגובה טבעית למצבים של חוסר ודאות, שינויים בסביבה או לחץ רגשי.
כדי להתמודד עם נסיגה התפתחותית, חשוב לשמור על שגרה יציבה, להעניק לילד תחושת ביטחון באמצעות חיבוקים וקירבה, ולהציב גבולות ברורים אך גמישים. בסוגיות של תזונה ושינה, מומלץ להקפיד על שגרת יום קבועה, להגביל את החשיפה למסכים ולהעדיף פעילויות משותפות כמו קריאה בסיפור. במקרים של קושי מתמשך, כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע.
זכרו: סבלנות והכלה הן המפתח להתמודדות עם נסיגה התפתחותית. ילדים זקוקים לתמיכה והבנה בתקופות של שינוי.
מתי כדאי להיעזר גם באיש מקצוע ?
ראשית, כאשר אתם מרגישים שאין לכם יכולת להתמודד עם המצב בעצמכם. למרות ניסיונות להעניק לילדכם את כל התמיכה הנדרשת, לעיתים קרובות נדרשת התערבות מקצועית. מתי כדאי לשקול פנייה לאיש מקצוע? כאשר אתם מבחינים בסימנים הבאים: רושם לדיכאון מתמשך המתבטא בחוסר עניין, חוסר שמחה, פרצי בכי ואף אלימות, הימנעות חברתית ומסוגרות שאינן אופייניות לילד, הזנחה ניכרת של המראה וההיגיינה, קשיי שינה חוזרים ונשנים המלווים בסיוטם, חרדות הגורמות לקשיים תפקודיים והימנעות מיציאה מהבית, נסיגה התפתחותית ניכרת שאינה חולפת, הפרעות אכילה, ותלונות גופניות חוזרות ונשנות, וזאת לאחר ששללנו סיבות רפואיות.
לסיכום, אנו חווים תקופה מורכבת מאוד. תפקידנו כבוגרים הוא לשמש דוגמא לילדים, להוות עוגן, לנסות לתווך להם את המציאות, להבין שההורות לעתים היא להראות לילדים שגם לנו קשה אבל אנחנו מתמודדים.
ילדינו זקוקים לאהבה, לאי של יציבות בתוך האי ודאות שמשמעותו נוכחות הורית, גבולות ומסגרת.
עבורנו כפרטים וגם כהורים, מומלץ פשוט להתנתק לפרקים מידיעות שלא פוסקות בכל אמצעי התקשורת ורשתות חברתיות, ופשוט להיות עם הילדים שלנו.
