דלקות אוזניים בילדים

חלק לא מבוטל מפניות של ילדים צעירים והוריהם אל רופאי הילדים קשורות לאוזניים. לרוב מדובר בחשד לדלקת באוזן התיכונה. דלקות אוזניים הן גם סיבה משמעותית למתן אנטיביוטיקה בילדים צעירים, לא תמיד בצדק. הכרה בסיסית של מבנה האוזן תסייע בהבנת הנושא

איך בנויה האוזן שלנו?

האוזן שלנו מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: החלק החיצוני של האוזן מתחיל באפרכסת סחוסית ובמרכזה פתח של תעלת השמע. תעלה זו אורכה מספר סנטימטרים וסופה בעור התוף שהוא בעצם הדלת לאזור האוזן התיכונה. עור התוף הוא ממברנה עדינה שרוטטת כתגובה לגלי הקול, הממברנה מניעה שלוש עצמות זעירות שנמצאות מאחוריה והן מעבירות רעד זה לדלת האחורית של האוזן התיכונה, קרום זעיר שמכונה חלון סגלגל. מנקודה זו מתחילה האוזן הפנימית שכוללת שבלול ומבוך, ושם גלי הקול מומרים לגירוי חשמלי שעובר למוח.

פרט מבני נוסף שכדאי להכיר – האוזן התיכונה מחוברת בצינור אוורור זעיר אל חלל הלוע, והיא שמאפשרת השוואת לחצים בין שני צידי ממברנת עור התוף, המוכר לחלקינו מאותה פעולת "פמפום" מפורסמת לקראת נחיתת מטוס או בעת צלילה כאשר חשים לחץ באוזניים. 

מה זו בעצם דלקת אוזניים?

דלקת אוזניים זהו מצב של גירוי או זיהום בחלק מסוים של האוזן. דלקת של אזור האפרכסת ו/או פתח תעלת השמע מכונה דלקת אוזן חיצונית, אופיינית בעיקר בשחיינים או בילדים ששוהים זמן רב בבריכה. דלקת האוזניים הנפוצה היא באוזן התיכונה. ישנם מצבים שונים בהם האוזן התיכונה, החלל בין עור התוף לבין החלון הסגלגל מתמלא בנוזל. כאשר הנוזל מזוהם ואף מוגלתי זהו המצב של דלקת אוזן תיכונה חריפה.

איך זה קורה?

האף והלוע שלנו מכילים דרך קבע וירוסים וחיידקים, ואנו נחשפים באופן רציף לחיידקים ו-וירוסים נוספים. לעיתים נוצרת תגובה שחוסמת את פתח צינור האוורור בחלק המרוחק מהאוזן התיכונה. במצב זה נוצר לחץ שלילי באוזן התיכונה ויש קושי באוורור שלה, מצב שמקל על חיידקים ו-וירוסים שחודרים לאוזן התיכונה לשגשג בתוכה עד יצירת נוזל מוגלתי רב שיוצר לחץ בתוך החלל הסגור של האוזן התיכונה, ואף לבלט של עור התוף לכיוון תעלת השמע.

עד כמה נפוצה דלקת חריפה של האוזן התיכונה?

דלקת חריפה של האוזן התיכונה נפוצה מאוד. כאבי אוזניים הם סיבה מרכזית בהגעה אל רופאי הילדים, בעיקר בתינוקות וילדים עד גילאי שנתיים-שלוש. פעמים רבות ישנה חפיפה ואף בלבול בין נוזל באוזן התיכונה שאינו מזוהם, אינו מלווה במחלה חריפה או שנלווה למחלה חריפה ממקור שאינו אוזניים, לבין נוזל מזוהם באוזן התיכונה שמלווה בחום ו/או תסמינים. 

התסמינים הם מגוונים והם תלויי גיל. הביטוי השכיח הוא כאב, בתינוקות וילדים צעירים ייתכן אי שקט ניכר, לעיתים ילווה בחום, לעיתים הקאות, תיתכן אכילה מופחתת ולפרקים יציאות מימיות. המצב האופייני הוא פעוט שסבל מספר ימים ממחלה ויראלית שכללה נזלת וקצת שיעול, לעיתים לוותה בחום לא גבוה, ואז הופיעה החמרה בדמות כאב/אי שקט ואף חום גבוה.

גורמי הסיכון לדלקות אוזניים בילדים הם: גיל צעיר משנתיים, בנים יותר מבנות, הורים שסבלו גם הם מדלקות, שהיה במעון/גן, חשיפה לעישון, שימוש במוצץ, שתיה מבקבוק בתנוחת שכיבה. הנקה מגינה מפני דלקות. 

מי המזהמים המובילים?

נבחין בין זיהומים ויראליים לבין זיהומים חיידקיים. בין המזהמים החיידקיים הנפוצים, נמצאים: סטרפטוקוק פנאומניה (מאז החיסון כנגדו הוא שכיח פחות), סטרפטוקוק מסוג A, והמופילוס אינפלואנזה  (אליו לא מתחסנים).

 

מה בודקים הרופאים במרפאה?

האוזן היא איבר מתוך גוף שלם. הרופאים יתעניינו בסיפור המקרה, המראה הכללי של הילד ושאר איברי הגוף. בבדיקה ממוקדת של האוזן בעזרת פנס ייעודי, הרופאים מביטים על תעלת האוזן ועור התוף. יש מספר מרכיבים רלוונטיים בהתבוננות על עור התוף, במקרה זה יחפשו עכירות של עור התוף, אודם שלו ובלט. במקביל ייתכן וייעזרו רופאי הילדים במכשיר עזר המפעיל לחץ אוויר על עור התוף ובודק האם הוא יכול לנוע, כאשר יש מוגלה תחתיו הוא יתקשה לנוע. פעולה זו יכולה להיות לא נעימה עד כואבת ולרוב בחשד לדלקת אוזן תיכונה חריפה אין בה צורך. במקרים מסוימים כחלק מהליך הדלקת החריפה והלחץ הגובר בתוך האוזן התיכונה, המוגלה המצטברת תיצור נקב ספונטני בעור התוף ותזלוג לתעלה ואף מחוץ לאפרכסת.

כיצד מטפלים בדלקת?

במרבית המקרים בהם יש דלקת אוזן תיכונה בלבד, הסימנים החריפים יחלפו מעצמם תוך מספר ימים.  טיפול אנטיביוטי מקצר רק במעט את חלוף התסמינים. כל טיפול אנטיביוטי דרך הפה פוגע גם בחיידקים טובים במערכת העיכול ומגביר את הסיכוי להתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. אם המחולל הוא ויראלי, אנטיביוטיקה לא תסייע כלל. הטיפול כולל שני מרכיבים: שיכוך כאב ובמקרים מסוימים טיפול אנטיביוטי.

שיכוך הכאב מתבצע בעזרת טיפות אוזניים הכוללות מרכיב מאלחש, ובעזרת תרופות דרך הפה המשמשות להורדת חום או הפחתת דלקת ועוזרות גם לשיכוך כאבים. לעיתים, טיפות אלו משולבות עם מרכיב אנטיביוטי מקומי.

במתן טיפול אנטיביוטי דרך הפה הרופאים מתלבטים בין שתי גישות מקובלות: טיפול אנטיביוטי מיידי דרך הפה, או טיפול אנטיביוטי מושהה שמשמעו טיפול מקומי ואלחוש תוך דחיית התחלת הטיפול האנטיביוטי ב-48-72 שעות, הטיפול יותחל במידה ולא תהיה הטבה או חלילה אם תהיה החרפה במצב.

הרופאים ישקלו בחיוב טיפול מושהה במקרים בהם הילד מעל גיל חצי שנה, הדלקת היא בצד אחד, החום לא גבוה מ-39 מעלות, אין אי שקט ניכר ובבדיקה אין בלט תופית משמעותי. מחלות רקע, רמת הסבל ויכולת ההתמודדות של ההורים עם טיפול מושהה ישפיעו על ההחלטה. במידה ונבחרה גישת טיפול אנטיביוטי מיידי, שיכוך כאב הוא חלק מרכזי בטיפול.

במרבית המקרים אין צורך בבדיקה חוזרת לאחר חלוף התסמינים וסיום הטיפול, במקרים מסוימים הרופאים יבקשו לשוב עם השלמת הטיפול. כאשר נוצר נקב בעור התוף ממנו פרצה מוגלה, ההנחיות שונות – הטיפול יכלול מי חמצן לדילול צמיגות ההפרשה, הרופאים ימליצו על הימנעות מהרטבת האוזן עד בדיקה חוזרת בה יוודאו שהנקב בעור התוף נסגר עצמונית.

האם דלקת האוזן התיכונה גורמת לנזק?

מרבית המקרים אינם מובילים לנזק או ירידה בשמיעה. מצב בו יש נוזל כרוני באוזן התיכונה, שהוא לרוב אינו מוגלתי, הוא מצב שכן פוגע בשמיעה, ובמקרים של נקבים תיתכן פגיעה בעור התוף שתיפגע בתפקודו ובשמיעה.