אסתמה היא מחלה דלקתית כרונית שגורמת, בשעת התקף, לכיווץ והצרה של דרכי הנשימה – ולחסימה של זרימת האוויר מהריאות דרכן. ההתקף נגרם כתגובה לגירוי כלשהו: מחלה ויראלית של דרכי הנשימה העליונות, גורם אלרגני בסביבה או באוויר, סיטואציה של סטרס חמור או מאמץ גופני יוצא דופן. לעיתים יש לאסתמה רקע משפחתי, לעתים היא מגיעה עם רגישות במערכות אחרות, למשל בעור (אטופיק דרמטיטיס). היא אמנם זיהומי, אבל איננה מדבקת כלל.
בזמן ההתקף, הסימפונות נכנסות למצב של תגובתיות יתר; השרירים שמסביב להן מתכווצים והן מפרישות ליחה שמצמצמת עוד יותר את הנפח שלהן. הצפצופים האופייניים לנשימותיו של ילד חולה אסתמה נגרמים בדיוק מההצרה הזאת, שהיא היא לרוב חלקית – אך לעיתים נדירות עלולה להיות מלאה (ואז היא גם מסוכנת מאוד). המחלה מתאפיינת בתקופות שקטות, שבהן אין כלל תסמינים, ובתקופות של החמרה שבהן מופיעים התסמינים: צפצופים, קוצר נשימה (נשימות מהירות ושטחיות), שיעול ופליטת ליחה. לעיתים קרובות התסמינים מחמירים בלילה ולפנות בוקר.
איך מאבחנים אסתמה של ילדים?
לילד שלך היה שיעול שנמשך יותר מ-3 שבועות? היו לו שלושה (או יותר) התקפי שיעול חריפים? בבדיקת הריאות שלו נשמעו צפצופים? האם הגעתם אתו פעם למוקד או למיון ונמדדה לו סטורציה (חמצן בדם) נמוכה? – כנראה שהוא סובל מאסתמה של ילדים. בקרב 75-80% מן הילדים ההתקפים יחלפו בגילאי 4-7; היתר יחיו איתם גם כמתבגרים ולעתים גם כבוגרים. הם יוכלו לנהל חיים שלמים ומלאים, כאשר הם מנהלים את הסימפטומים של המחלה ומונעים את ההתקפים או מטפלים בהם; אבל לרפא אותה –עדיין אי אפשר.
איך מטפלים בהתקף?
הטיפול מתמקד בהרחבת הסימפונות, כדי לאפשר מעבר אוויר מהריאה. זה מתבצע על ידי שאיפה של חומרים שמגיעים היישר לדרכי הנשימה, כמו ונטולין ובריקלין באמצעות משאפים מיוחדים לילדים (אירוצ'יימבר). במקרים קשים יותר מוסיפים טיפול בסטרואידים כמו בודיקורט, שמטפלים בתהליך הדלקתי. במצבים מועדים לפורענות – כמו חילופי עונות – מוסיפים גם טיפול מונע, כדי להפחית את האפשרות לסיבוכים: הקטנטנים מקבלים בדרך כלל תרופה בשם סינגולייר ולגדולים יותר נותנים סטרואידים בשאיפה.
תפקיד ההורים בזיהוי סימני ההתקף הראשונים
כשמדובר באסתמה של ילדים – קרי, כזאת שעוברת בגיל שבע לכל המאוחר – האחריות על מניעה, זיהוי וטיפול בהתקפים היא לגמרי שלכם, ההורים. בתחילת ההתקף האסתמטי, כאשר קוטר דרכי הנשימה מוקטן רק באופן חלקי, הרופא שבודק את הילד לא שומע צפצופים בריאות והוא עדיין לא יכול לדעת אם מדובר בהתחלה של התקף אסתמה. גם לאחר כמה ימים כשהרופא כבר שומע צפצופים וגם חרחורים, הוא עדיין לא יכול לדעת אם זה התקף אסתמה או דלקת ריאות. אתם מכירים את הילד שלכם יותר מכולם; מרגע שאובחן כאסתמטי, אתם צריכים להחליט אם מדובר בהתקף, כי כבר ראיתם התקפים ואתם יודעים איך הם מתפתחים. הילד משתעל? מנוזל? הסיקו מכך כי הוא עומד לפני התקף, ומנעו אותו באמצעים שכבר יש בידיכם (אירוצ'יימבר או משאף).
כאשר מאחרים למנוע את ההתקף, צינורות הנשימה מגיעים לדרגת חסימה גדולה, התרופות שניתנות בשאיפה לא יצליחו להיכנס לריאות, ויהיה קשה יותר להתגבר על ההתקף.
מה עושים אם ישנם אירועים חוזרים?
במקרה של אירועים חוזרים יש צורך בהתייעצות ממוקדת עם רופא/ת הילדים שלכם, ולוודא כי הם סבורים שבכל המקרים אכן הייתה דלקת אוזן חריפה. נבדוק כי עשינו מה שניתן כדי להפחית אירועים חוזרים: מתן חיסונים, מניעת חשיפה למעשנים ומניעת שתיה מבקבוק בשכיבה.
כאשר ישנה הישנות משמעותית של מקרי זיהום חריף, והם גורמים להפרעה מצטברת בשמיעה ו/או בהתפתחות השפתית, לסבל ניכר מתמשך לפעוט והפסד משמעותי מצטבר של ימי גן וימי עבודה, רופא/ת הילדים שלכם יציעו קווי ברור וטיפול נוספים, כמו ברור נוכחות שקד שלישי, בדיקת מרכיבים במערכת החיסון והתייעצות עם רופא אף אוזן גרון בשאלת התערבות כירורגית.
